עשה ואל תעשה: ניהול תשתיות מרובות בענן

כיום, כאשר אנו שומעים במהלך דיון את המונח ״ענן״, אף אחד כבר לא מרים גבה, או זורק הערות. לכולם ברור שהענן כאן כדי להישאר. החל מאנשים שרק משחקים עם התחום, דרך סטארטאפים וכלה בחברות ענק והמגזר הציבורי, כולם בשלב אימוץ כלשהו של מחשוב ענן. התחום והאימוץ כבר לא בחיתוליהם, המיקוד עבר מזמן לשיפור מתמשך, אוטומציות ובצורה כללית יותר – לטרנספורמציה של הארגון. האפשרויות והגמישות שהענן מביא עימו גורמות לחשיבה מחדש של תהליכים ואספקת שירותים, המונח Cloud Transformation נשמע כמעט בכל פורום ארגוני בכיר.

:קיימות מספר וריאציות

• ענן ציבורי – מחשוב המסופק בתור שירות למגוון לקוחות המשתמשים במחשוב משותף (או משותף בחלקו), לרוב מדובר באספקת השירות על גבי האינטרנט.

• ענן פרטי – מחשוב המסופק בתור שירות ללקוח ייעודי, כאשר משאבי המחשוב מיועדים רק ללקוח היחיד. המשאבים בהם הלקוח משתמש יכולים להיות בחוות המחשוב שלו או של הספק.

• ענן היברידי – שילוב כלשהו של ענן ציבורי ופרטי. לעיתים מדובר בשילוב של ענן עם משאבים קיימים בארגון.

כשם שחברות גדולות בוחרות מספר ספקים במגוון תחומים (לדוגמא מערכות מסדי נתונים), כדי להתאים את הפתרון הטוב ביותר לבעיה נתונה, ברור שגם בתחום מחשוב הענן ינקטו בגישה דומה. שימוש במגוון ספקים בתחום הענן מאפשר לארגון לקבל את השילוב האידאלי, בין אם מדובר ביכולות, עלויות, פשטות וכו׳, שימוש שכזה נקרא Multi-Cloud. בסקר שנערך לאחרונה[1] נמצא ש-84% מהארגונים נוקטים בגישה של Multi-Cloud, מדובר בעלייה של מספר אחוזים ביחס לשנה הקודמת וברור כי המגמה הזו רק תלך ותגדל.

הענן מביא איתו את היכולת לגדול ולקטון בצריכת המשאבים בהתאם לשימוש בנקודת זמן מסויימת, מאפשר המרה של עלויות קבועות (CapEx) בעלויות תפעוליות (OpEx) ועוד. אך קיימים אזורים בהם אימוץ הענן לא כדאי או מסובך – כגון מערכות Legacy, פלטפורמות שאינן נתמכות בצורה רשמית בספקיות הענן; מערכות קריטיות או כאלו הדורשות קרבה פיזית למשאבים אחרים; או אפילו כאלו שהרגולציה אינה מאפשרת העברת המידע למדינה זרה או ספק אחר. במקרים כאלו עולה השאלה – איך ניתן לשלב בין העולמות האלו, להנות מיתרונות הענן יחד עם מענה לדרישות שהוזכרו. התשובה ברורה – בנייה של ענן היברידי, או לפחות חיבור של משאבי ענן יחד עם משאבי ה-On-Premises.

השאלה הבאה תהיה כמובן כיצד אפשר לנצל בצורה היעילה ביותר מספר תשתיות שונות לגמרי, כיצד לנהל אותן בצורה מיטבית ואיך ניתן לשלב אותן בשימוש היום-יומי? התשובה לנושא הזה היא Software Defined Storage או SDS בקיצור. SDS מספק הפשטה של נושא האחסון, במקום לעבוד מול הממשק (התכנותי או הויזואלי) של ספק מסוים, בגישה דומה לזו של וירטואליזציה, נעבוד מול ממשק אחד שמטפל מאחורי הקלעים במגוון תשתיות אחסון שונות. יתרונה של גישה זו ברור, אך חשוב לשים לב ליתרון גדול נוסף – היכולת להחליף את תשתיות האחסון בקלות. מדובר פה בגמישות, נוחיות מבחינת המשתמש וה-Administrator, וכמובן במזעור הסיכון של שימוש בספק יחיד או Lock-In.

בשלב זה, כנראה שאתם מחפשים את כל המונחים האלו ברשת, ומתחילים לחקור איך הם נראים במציאות ואיך ניתן לשלב אותם בסביבות המחשוב הקיימות שלכם. לעזרתם נחלצות מערכות ה-Hyper-converged Infrastructure (HCI), מערכות המפשטות את כל תשתיות המחשוב, האחסון והתקשורת, ומספקות ממשקי ניהול מאוחדים בשילוב יכולות ניהול מפותחות. גרטנר, העוקבת אחר שוק ה-IT פרסמה לאחרונה דו״ח המנתח את תחום ה-HCI ודירגה את מערכות ה-Hyperflex של Cisco בתור מובילות בתחום, ואת החברה כבעלת חזון. בנוסף, הודגשו קצב החדשנות, יכולות האינטגרציה עם מערכות שונות וביצועי המערכת הטובים.

פתרונות HCI המדברים על הפשטה של תשתיות האחסון המרכזיות וניהול מבוסס תוכנה, מהווים רק נדבך אחד בתוך הטרנספורמציה שמתחוללת בעולם המחשוב. נדבך נוסף הוא היכולת לממש וירטואליזציה של רשתות התקשורת וניהול מרכזי מבוסס מדיניות. גם בעולם התוכן הזה מציעה Cisco פתרונות טכנולוגיים מתקדמים ובראשם פתרון ה- ACI (Application centric Infrastructure). הפתרון מאפשר גמישות אפליקטיבית ואוטומציה של תהליכי IT מורכבים או כאלו שמבוצעים באופן קבוע. אולם, פתרונות אלו אינם נמצאים בואקום ויש להתאים להם מעטפת הכוללת אלמנטים של אבטחת מידע (Security), הגנה על המידע (Data Protection), ניטור מערכתי-אפליקטיבי (Monitoring) ועוד כדי לספק מענה שלם ואחוד. נקודה זו היא הבסיס לשיתוף הפעולה המשמעותי שבין חברת טלדור ל-Cisco במסעם של לקוחות לממש "Data Center Everywhere".