.gif)
.jpg)
זה כנראה חלק מהמחיר של חדשנות, במיוחד כאשר מדובר ב"תזוזת פרדיגמה" (Paradigm Shift) כמו זו שמאפיינת את המעבר ההיסטורי לענן. החלוצים פורצי הדרך מתעלמים מהניסיון הנצבר של הממסד השמרני. כיום, כשהנושא המרכזי הוא ההגירה לענן, גם כשמדברים עם אנליסטים, יועצים ומנתחי מערכות טכנולוגיות, בדרך כלל השיחה מתמקדת בשאלות של מודל עסקי, יעילות ותפוקות של תשתיות IT, אילוצי כוח אדם והעדפה של הוצאות צריכת שירותים על השקעות הוניות ורכישת בעלות על נכסים קבועים.
מעטים שואלים את עצמם מה עוד, מעבר לקלישאות שחוקות, אנו למדים מ-70 שנות ניסיון ביישום טכנולוגיות מידע בעולם הכלכלי-ארגוני. נכון, מהפכה בממדים של "הטרנספורמציה הדיגיטלית" הנוכחית דורשת כתיבה על "לוח חלק" (Taboola Rasa) מבחינת מוסכמות היסטוריות, אבל יש גם דברים שלא משתנים בזמן. כמו ההבנה ההנדסית, שבכל המערכות המורכבות יש צורך מתודי בהפרדה של הפתרון האינטגרטיבי ל"רבדים" בלתי תלויים ככל האפשר, רבדים שמאפשרים התפתחות ואופטימיזציה של טכנולוגיות שונות כל אחת בקצב ובכיוון שלה, ועם זאת לשמור על תפיסה מגובשת של ארכיטקטורת מערכת ושימור השקעות עבר תוך כדי הטמעה של חידושים.
וירטואליזציה היא ציר ההתקדמות ההיסטורית
בהמשך נעבור לדיון פרטני באספקטים שונים של "המעבר לענן" ככותרת-על לחשיבה מחדש בנושאי מחשוב ארגוני, אבל להמחשת הדילמה כדאי לעיין לרגע בשלבי המהפכה הקודמת, המעבר מפלטפורמות מונוליטיות דוגמת ה-Mainframe וה"מיני-מחשבים" לפלטפורמות אישיות (כמו ה-PC) ולרשתות מבוזרות של "שרתים ולקוחות" (ארכיטקטורת Client/Server). בכל המהפכות המשמעותיות, אלה שכיום אנו יודעים כי הן אלה שיצקו למעשה את תבניות השימוש העסקי במחשבים, ההתחלה הייתה צנועה – אולי אפילו צנועה מדי. כאילו החלוצים ניסו למזער את אתגר החדירה לממסד על ידי התמקדות בסביבת עבודה יחידה, כאילו זו מבטיחה בסיס יציב לאסטרטגיה ארוכת טווח. בפועל, במוקדם או במאוחר התברר הצורך להרחיב את תחולת הפתרונות על פני שוק הטרוגני, בו מגוון פלטפורמות שונות מחליפות זו את זו במרדף לא פוסק של תחרות החדשנות הטכנולוגית. לדוגמה, רק אחרי עשרות עדכונים ושינויי גרסה הפכה פלטפורמת ה-PC לברירת המחדל בכל ספקטרום היישומים, משולחן העבודה האישי עד צבירי העל של שרתי הרשת. ותוך כדי כך התברר בדיעבד הצורך ל"חצוץ" בין פתרונות התוכנה לבין תשתיות החומרה כדי לאפשר יציאה מגומחה קניינית למרכז השוק, שם בחירה פתוחה והסתגלות זריזה הן שמות המשחק.
מבחינה טכנולוגית, המונח הרלוונטי הוא "וירטואליזציה", מושג שהפך בעקבות המהפכה של VMware מתיאוריה אקזוטית לבררת המחדל של מערכות מורכבות, בהן נדרשת גמישות בחלוקת עומסי העבודה על פני מצבור המשאבים הזמינים (Resource Pool). מושג זה שלט בסדר היום מסוף שנות ה-90' ובמשך העשורים הראשונים של המאה ה-21, ובמידה רבה החליף את הנרטיב של מאבקי השליטה ההיסטוריים בין מערכות הפעלה. וכך התאפשר לרכז ב-Data Center אחד מספיק משאבים "קטנים" כדי לשמש חלופה סקלאבילית למפלצת ה-Mainframe היקרה והמתעבת שינויים.
איך הופכים אינקובטור לפס יצור?
במהפכה הנוכחית "ענני" משאבים מחליפים אלמנטים שונים מתוך ה-Data Center המסורתי, כאשר ברקע מתגבשת התובנה, שבעולם העננים לא כל ענן מתאים לכל צורך, עסקי או טכנולוגי. וכך מתברר כי במהלך מחזור החיים של שירות ענן, "פרטי" (Private Cloud) או "ציבורי", יש לעיתים קרובות צורך להגר בין פלטפורמות לא תואמות. דוגמה מובהקת היא הסאגה שעברה Waze לאחר רכישתה על ידי Google. הפתרון המקורי, שהיה מבוסס על ענן AWS כל עוד הוא נזקק לתמיכה של סביבת פיתוח עשירה, נדרש לאחר התבגרותו להגר לענן של גוגל - הן משום שבעל הבית החדש רצה למקסם את ההכנסות והן בגלל הרצון להשתלב בסביבת שירותים אחרים של אותו מותג. לכאורה זה היה אמור להיות מבצע פשוט, שהרי כך מנסים "למכור" לכם את "הפתיחות" של עננים - כמה הקלקות ועברתם מספק מאכזב לספק מתגמל. אבל התברר שזה לא כך. יישום שמתבגר בסביבת פיתוח אופטימלית לשמש כ"אינקובטור" הופך עם הזמן לשבוי שלה, לכאורה האפליקציה היא יחידת קוד עצמאית אך בפועל נחשף עד כמה היא נשארה מרותקת לסביבת הפיתוח בעשרות או מאות קשרים סמויים וגלויים לשירותי הענן הקנייני. בדוגמה שלנו, מהנדסי Waze ציפו למצוא בענן Google את השירותים שגרמו להם "להתמכר" לענן AWS - וזה לא קרה.
הלקח, שכל סטארט-אפיסט צריך להפנים מהסיפור הזה, הוא ברציונל לבנות את הפתרון שלו לסביבה של "עננים וירטואליים", שאפשר לעבור ביניהם בדיוק כפי שאפשר לדלג בין שרתים וירטואליים ב-Data Center הפרטי של הארגון. ההבדל הוא, שבעולם העננים, בניגוד לחופש היחסי On Premises, הלקוח מוגבל מבחינת יכולתו להכתיב איך תעבוד הווירטואליזציה. כאן נדרשת מנהיגות של חברה תוכנה המתמחה בעיצוב "ארכיטקטורה סביבתית" ומוכרת כפלטפורמה נייטרלית ללא מעורבות בתחרות בין ספקי שירותי ענן - ומצד שני נאמנה לחלוטין לאינטרס של הלקוח הסופי ובעלת כישורים מוכחים לספק פתרונות איכותיים לאתגר התפעולי: יצירת מכנה משותף לעננים שלא בהכרח מעוניינים "להיפתח" לתחרות נטולת "בעלי שליטה".
שוק של קונים
השם הראשון שעולה למקרא דברים אלה הוא VMware, חברה שהתחילה כסטארט-אפ חצוף בשנות ה-90' ומאז הפכה למובילת ה-Mainstream בחדרי השרתים, הקטנים והגדולים, בענן ו-On Premises. לאחרונה הגעתי לישראל, לסדרת מפגשים עם לקוחות בקהילת הסטארט-אפים התוססת שהתפתחה כאן. בתפיסה שלי, הענן אמור להיות 'שוק של קונים'. כלומר, כל משתמש פוטנציאלי - סטארט-אפ צעיר ורזה או Enterprise עשיר וממוסד, לקוח סופי או משווק VAD לשירותי אינטגרציה, מוסד ציבורי או חברת שירותי תשתית לאומית - צריך למצוא בשוק הזה את כל השירותים הדרושים לו נגישים וזמינים להרכבת פתרון מודולרי, כמו בניית ארמון מלבני Lego.
העובדה שספקי השירות לא מעוניינים בקומודיזציה של העננים שלהם, מחייבת אותנו להיכנס כמתווך אינטגרלי לממשק הבעייתי בין שירותי הענן לצרכנים שונים. התפיסה האסטרטגית של VM Cloud מגדירה למעשה מושג חדש, "ענן של עננים וירטואליים", סביבת עבודה שמפשיטה את העננים הציבוריים מקליפת הקנייניות האינטרסנטית של הספקים ומאפשרת לארכיטקט המערכת לברור אלמנטים מעננים שונים כדי להרכיב פתרון שעונה אופטימלית לצרכים של לקוח ספציפי. במקום לבלוע את סל הפתרונות שמשרת ספק אחד, אפשר לגלות יצירתיות ותחרותיות על ידי גישת "בחר וערבב" (Match & Mix) מתוך מבחר השירותים המועדפים (Best of Breed) עליו - גם אם הם מבוזרים בין עננים שונים.
האסטרטגיה של VM Cloud נסמכת מדרך הטבע על שיתופי פעולה הדוקים עם ספקי ענן דומיננטיים. אלה כוללים את AWS, גוגל, IBM ואורקל, כאשר מאות ספקים קטנים - חברות ענן מקומיות והרבה מפעילי SaaS מתמחים וורטיקלית - נוספו לרשימה במהלך השנה האחרונה. "בתקופה זו הצלחנו לבסס בשוק הספקים את התובנה, שכדי לקבל הזדמנות לתחרות צריך להתחיל על בסיס של תאימות תעשייתית", אומרת לואיס אוסטרום. "מבחינת ספק השירות, הדבר מחייב הטמעת הספריות שאנו פיתחנו במודל Middleware, כלומר 'תווכה' שיודעת לתרגם את יישום הלקוח לשירותי המערכת שהספק מפעיל. ומצד הלקוח מדובר בהוספת "שכבת ניטרול קנייניות", שיודעת להביע את צורכי היישום מהפלטפורמה בשפה סטנדרטית שכל השרתים האלה מבינים ויודעים לספק".
ללא תקורות תוכנה כבדות
בפועל, הממשק של VM Cloud משמש תחליף קל ופשוט לטכנולוגיה הבלתי ידידותית של "קונטיינרים", כלומר אריזת היישום עם כל השירותים שנדרשים עבורו ב"חבילה" אחת כדי לאפשר שינוע בטוח בין תשתיות סטנדרטיות. בטכנולוגיית ה-Containers, כמו בתובלה ימית, ההנחה היא שהפלטפורמה לא אמורה לספק שירותי ערך מוסף ספציפיים, למרות שמרבית ספקי הענן כן יודעים לעשות זאת - אם כי בשפות שונות ובפרוטוקולים לא תואמים. יעיל יותר ובטוח יותר מבחינת הלקוח לוותר על "האריזה הכפולה", של יישום בתוך קונטיינר, אותו צריך לפתוח כדי להריץ כפתרון מונוליטי עם שירותי העזר שנארזו עם היישום. בסביבת VM Cloud כל הסרבול הזה מתייתר משום שהיישום מגיע עם רובד תוכנה שיודעת להתממשק לעננים שונים ולנצל את שירותי המערכת שהם מספקים בקוד Native.
"הקהילה המתפתחת במהירות של אתרי VM Cloud כוללת היום את כל ספקטרום העננים הדרושים למחזור חיים אופטימלי של יישומי ארגון", אומרת לואיס אוסטרום. "יש בה עננים מותאמים לסביבת פיתוח יישומים לצד עננים המסוגלים לתמוך ביישומים שזכו להצלחה גלובלית ונמצאים בשימוש מסיבי של מיליוני משתמשים. לדוגמה, רק השבוע הכרזנו על שני עדכונים חשובים לקהילת VM Cloud: שיתוף פעולה הדוק יותר עם AWS, שמאפשרת לראשונה ללקוח שימוש בכלים של אמזון גם באתר On Premises, והצטרפות הענן של Alibaba, שכדרכה חותרת לדומיננטיות באמצעות הורדת מחירים דרמטית."
ללא הימורים, עם פוליסת ביטוח
השוק הישראלי מייצג זירה תוססת של ספקי פתרונות SaaS צעירים שצריכים לבחור כבר בשלב הפיתוח פלטפורמת Production עם ראייה לטווח ארוך. "מאחר והעתיד לא תמיד מתגשם בצורה שכיוונו אליה", אומרת לואיס אוסטרום, "בחירה ב-VM Cloud היא מעין תעודת ביטוח טכנולוגית, שמסירה מעל ההימור של סטארט-אפ את חוסר הוודאות של התשובה לשאלה, 'עם מי כדאי לנו לקשור את עתידנו?'. לא צריך להמר, אפשר להצטרף לקהילה המנצחת של עמיתי VM Cloud."
עבור מגזר ה- Enterprise המסר העסקי ישיר יותר - חשבון עלות-תועלת שמסתכם בשורה התחתונה של המאזן השנתי. "האתגר הקלאסי של מנמ"ר בארגון גדול הוא, איך לספק יותר שירותי IT בפחות כסף", אומרת לואיס אוסטרום. "כדי למזער עלויות עליו לנצל אופטימלית את היתרון לגודל של הארגון - אך זאת בתנאי שהבחירות שלו לא מכניסות את הארגון למבוא סתום. עליו להחזיר לידיו את היכולת לתאם את משימות המחלקה למשאבים שלה, שזו גם המוטיבציה שהובילה אותו בנתיב הווירטואליזציה בעשור הראשון של המאה ה-21. היום, בעידן הענן הוא רוצה להמשיך לשלוט בניוד המשימות - הפעם בין עננים ולא רק בין שרתים - בלי להסתבך בפרטים של חוסר תאימות. האידיאל שלו הוא איזון עומסים אוטומטי, שפועל כמנהל אופטימיזציה אוטונומי. זו יכולת שהוא יכול לפתח רק אחרי שהוא אימץ את גישת VM Cloud בכל היישומים שאמורים לעבור לענן או בין עננים. במיוחד אם הוא בונה יכולת כזאת על בסיס ארכיטקטורת ענן היברידי (Hybrid Cloud), הדורשת דינמיקה גמישה בין הפלטפורמה On Premises, שתמיד נמצאת לשירותו הפרטי לבין הענן הציבורי, שמציע ברגע נתון לקחת את המשימה ולבצע אותה במחיר יותר אטרקטיבי. עבור המנמ"ר החכם, תאימות VM Cloud היא הצעד הראשון בנתיב שיתגלה במהרה כבעל ה- ROI הטוב ביותר".
לפרטים נוספים וקביעת פגישת ייעוץ חינם לחץ כאן
מאת: לואיס אוסטרום, סגנית נשיא לתחום הענן בחברת VMware.
זה כנראה חלק מהמחיר של חדשנות, במיוחד כאשר מדובר ב"תזוזת פרדיגמה" (Paradigm Shift) כמו זו שמאפיינת את המעבר ההיסטורי לענן. החלוצים פורצי הדרך מתעלמים מהניסיון הנצבר של הממסד השמרני. כיום, כשהנושא המרכזי הוא ההגירה לענן, גם כשמדברים עם אנליסטים, יועצים ומנתחי מערכות טכנולוגיות, בדרך כלל השיחה מתמקדת בשאלות של מודל עסקי, יעילות ותפוקות של תשתיות IT, אילוצי כוח אדם והעדפה של הוצאות צריכת שירותים על השקעות הוניות ורכישת בעלות על נכסים קבועים.
מעטים שואלים את עצמם מה עוד, מעבר לקלישאות שחוקות, אנו למדים מ-70 שנות ניסיון ביישום טכנולוגיות מידע בעולם הכלכלי-ארגוני. נכון, מהפכה בממדים של "הטרנספורמציה הדיגיטלית" הנוכחית דורשת כתיבה על "לוח חלק" (Taboola Rasa) מבחינת מוסכמות היסטוריות, אבל יש גם דברים שלא משתנים בזמן. כמו ההבנה ההנדסית, שבכל המערכות המורכבות יש צורך מתודי בהפרדה של הפתרון האינטגרטיבי ל"רבדים" בלתי תלויים ככל האפשר, רבדים שמאפשרים התפתחות ואופטימיזציה של טכנולוגיות שונות כל אחת בקצב ובכיוון שלה, ועם זאת לשמור על תפיסה מגובשת של ארכיטקטורת מערכת ושימור השקעות עבר תוך כדי הטמעה של חידושים.
וירטואליזציה היא ציר ההתקדמות ההיסטורית
בהמשך נעבור לדיון פרטני באספקטים שונים של "המעבר לענן" ככותרת-על לחשיבה מחדש בנושאי מחשוב ארגוני, אבל להמחשת הדילמה כדאי לעיין לרגע בשלבי המהפכה הקודמת, המעבר מפלטפורמות מונוליטיות דוגמת ה-Mainframe וה"מיני-מחשבים" לפלטפורמות אישיות (כמו ה-PC) ולרשתות מבוזרות של "שרתים ולקוחות" (ארכיטקטורת Client/Server). בכל המהפכות המשמעותיות, אלה שכיום אנו יודעים כי הן אלה שיצקו למעשה את תבניות השימוש העסקי במחשבים, ההתחלה הייתה צנועה – אולי אפילו צנועה מדי. כאילו החלוצים ניסו למזער את אתגר החדירה לממסד על ידי התמקדות בסביבת עבודה יחידה, כאילו זו מבטיחה בסיס יציב לאסטרטגיה ארוכת טווח. בפועל, במוקדם או במאוחר התברר הצורך להרחיב את תחולת הפתרונות על פני שוק הטרוגני, בו מגוון פלטפורמות שונות מחליפות זו את זו במרדף לא פוסק של תחרות החדשנות הטכנולוגית. לדוגמה, רק אחרי עשרות עדכונים ושינויי גרסה הפכה פלטפורמת ה-PC לברירת המחדל בכל ספקטרום היישומים, משולחן העבודה האישי עד צבירי העל של שרתי הרשת. ותוך כדי כך התברר בדיעבד הצורך ל"חצוץ" בין פתרונות התוכנה לבין תשתיות החומרה כדי לאפשר יציאה מגומחה קניינית למרכז השוק, שם בחירה פתוחה והסתגלות זריזה הן שמות המשחק.
מבחינה טכנולוגית, המונח הרלוונטי הוא "וירטואליזציה", מושג שהפך בעקבות המהפכה של VMware מתיאוריה אקזוטית לבררת המחדל של מערכות מורכבות, בהן נדרשת גמישות בחלוקת עומסי העבודה על פני מצבור המשאבים הזמינים (Resource Pool). מושג זה שלט בסדר היום מסוף שנות ה-90' ובמשך העשורים הראשונים של המאה ה-21, ובמידה רבה החליף את הנרטיב של מאבקי השליטה ההיסטוריים בין מערכות הפעלה. וכך התאפשר לרכז ב-Data Center אחד מספיק משאבים "קטנים" כדי לשמש חלופה סקלאבילית למפלצת ה-Mainframe היקרה והמתעבת שינויים.
איך הופכים אינקובטור לפס יצור?
במהפכה הנוכחית "ענני" משאבים מחליפים אלמנטים שונים מתוך ה-Data Center המסורתי, כאשר ברקע מתגבשת התובנה, שבעולם העננים לא כל ענן מתאים לכל צורך, עסקי או טכנולוגי. וכך מתברר כי במהלך מחזור החיים של שירות ענן, "פרטי" (Private Cloud) או "ציבורי", יש לעיתים קרובות צורך להגר בין פלטפורמות לא תואמות. דוגמה מובהקת היא הסאגה שעברה Waze לאחר רכישתה על ידי Google. הפתרון המקורי, שהיה מבוסס על ענן AWS כל עוד הוא נזקק לתמיכה של סביבת פיתוח עשירה, נדרש לאחר התבגרותו להגר לענן של גוגל - הן משום שבעל הבית החדש רצה למקסם את ההכנסות והן בגלל הרצון להשתלב בסביבת שירותים אחרים של אותו מותג. לכאורה זה היה אמור להיות מבצע פשוט, שהרי כך מנסים "למכור" לכם את "הפתיחות" של עננים - כמה הקלקות ועברתם מספק מאכזב לספק מתגמל. אבל התברר שזה לא כך. יישום שמתבגר בסביבת פיתוח אופטימלית לשמש כ"אינקובטור" הופך עם הזמן לשבוי שלה, לכאורה האפליקציה היא יחידת קוד עצמאית אך בפועל נחשף עד כמה היא נשארה מרותקת לסביבת הפיתוח בעשרות או מאות קשרים סמויים וגלויים לשירותי הענן הקנייני. בדוגמה שלנו, מהנדסי Waze ציפו למצוא בענן Google את השירותים שגרמו להם "להתמכר" לענן AWS - וזה לא קרה.
הלקח, שכל סטארט-אפיסט צריך להפנים מהסיפור הזה, הוא ברציונל לבנות את הפתרון שלו לסביבה של "עננים וירטואליים", שאפשר לעבור ביניהם בדיוק כפי שאפשר לדלג בין שרתים וירטואליים ב-Data Center הפרטי של הארגון. ההבדל הוא, שבעולם העננים, בניגוד לחופש היחסי On Premises, הלקוח מוגבל מבחינת יכולתו להכתיב איך תעבוד הווירטואליזציה. כאן נדרשת מנהיגות של חברה תוכנה המתמחה בעיצוב "ארכיטקטורה סביבתית" ומוכרת כפלטפורמה נייטרלית ללא מעורבות בתחרות בין ספקי שירותי ענן - ומצד שני נאמנה לחלוטין לאינטרס של הלקוח הסופי ובעלת כישורים מוכחים לספק פתרונות איכותיים לאתגר התפעולי: יצירת מכנה משותף לעננים שלא בהכרח מעוניינים "להיפתח" לתחרות נטולת "בעלי שליטה".
שוק של קונים
השם הראשון שעולה למקרא דברים אלה הוא VMware, חברה שהתחילה כסטארט-אפ חצוף בשנות ה-90' ומאז הפכה למובילת ה-Mainstream בחדרי השרתים, הקטנים והגדולים, בענן ו-On Premises. לאחרונה הגעתי לישראל, לסדרת מפגשים עם לקוחות בקהילת הסטארט-אפים התוססת שהתפתחה כאן. בתפיסה שלי, הענן אמור להיות 'שוק של קונים'. כלומר, כל משתמש פוטנציאלי - סטארט-אפ צעיר ורזה או Enterprise עשיר וממוסד, לקוח סופי או משווק VAD לשירותי אינטגרציה, מוסד ציבורי או חברת שירותי תשתית לאומית - צריך למצוא בשוק הזה את כל השירותים הדרושים לו נגישים וזמינים להרכבת פתרון מודולרי, כמו בניית ארמון מלבני Lego.
העובדה שספקי השירות לא מעוניינים בקומודיזציה של העננים שלהם, מחייבת אותנו להיכנס כמתווך אינטגרלי לממשק הבעייתי בין שירותי הענן לצרכנים שונים. התפיסה האסטרטגית של VM Cloud מגדירה למעשה מושג חדש, "ענן של עננים וירטואליים", סביבת עבודה שמפשיטה את העננים הציבוריים מקליפת הקנייניות האינטרסנטית של הספקים ומאפשרת לארכיטקט המערכת לברור אלמנטים מעננים שונים כדי להרכיב פתרון שעונה אופטימלית לצרכים של לקוח ספציפי. במקום לבלוע את סל הפתרונות שמשרת ספק אחד, אפשר לגלות יצירתיות ותחרותיות על ידי גישת "בחר וערבב" (Match & Mix) מתוך מבחר השירותים המועדפים (Best of Breed) עליו - גם אם הם מבוזרים בין עננים שונים.
האסטרטגיה של VM Cloud נסמכת מדרך הטבע על שיתופי פעולה הדוקים עם ספקי ענן דומיננטיים. אלה כוללים את AWS, גוגל, IBM ואורקל, כאשר מאות ספקים קטנים - חברות ענן מקומיות והרבה מפעילי SaaS מתמחים וורטיקלית - נוספו לרשימה במהלך השנה האחרונה. "בתקופה זו הצלחנו לבסס בשוק הספקים את התובנה, שכדי לקבל הזדמנות לתחרות צריך להתחיל על בסיס של תאימות תעשייתית", אומרת לואיס אוסטרום. "מבחינת ספק השירות, הדבר מחייב הטמעת הספריות שאנו פיתחנו במודל Middleware, כלומר 'תווכה' שיודעת לתרגם את יישום הלקוח לשירותי המערכת שהספק מפעיל. ומצד הלקוח מדובר בהוספת "שכבת ניטרול קנייניות", שיודעת להביע את צורכי היישום מהפלטפורמה בשפה סטנדרטית שכל השרתים האלה מבינים ויודעים לספק".
ללא תקורות תוכנה כבדות
בפועל, הממשק של VM Cloud משמש תחליף קל ופשוט לטכנולוגיה הבלתי ידידותית של "קונטיינרים", כלומר אריזת היישום עם כל השירותים שנדרשים עבורו ב"חבילה" אחת כדי לאפשר שינוע בטוח בין תשתיות סטנדרטיות. בטכנולוגיית ה-Containers, כמו בתובלה ימית, ההנחה היא שהפלטפורמה לא אמורה לספק שירותי ערך מוסף ספציפיים, למרות שמרבית ספקי הענן כן יודעים לעשות זאת - אם כי בשפות שונות ובפרוטוקולים לא תואמים. יעיל יותר ובטוח יותר מבחינת הלקוח לוותר על "האריזה הכפולה", של יישום בתוך קונטיינר, אותו צריך לפתוח כדי להריץ כפתרון מונוליטי עם שירותי העזר שנארזו עם היישום. בסביבת VM Cloud כל הסרבול הזה מתייתר משום שהיישום מגיע עם רובד תוכנה שיודעת להתממשק לעננים שונים ולנצל את שירותי המערכת שהם מספקים בקוד Native.
"הקהילה המתפתחת במהירות של אתרי VM Cloud כוללת היום את כל ספקטרום העננים הדרושים למחזור חיים אופטימלי של יישומי ארגון", אומרת לואיס אוסטרום. "יש בה עננים מותאמים לסביבת פיתוח יישומים לצד עננים המסוגלים לתמוך ביישומים שזכו להצלחה גלובלית ונמצאים בשימוש מסיבי של מיליוני משתמשים. לדוגמה, רק השבוע הכרזנו על שני עדכונים חשובים לקהילת VM Cloud: שיתוף פעולה הדוק יותר עם AWS, שמאפשרת לראשונה ללקוח שימוש בכלים של אמזון גם באתר On Premises, והצטרפות הענן של Alibaba, שכדרכה חותרת לדומיננטיות באמצעות הורדת מחירים דרמטית."
ללא הימורים, עם פוליסת ביטוח
השוק הישראלי מייצג זירה תוססת של ספקי פתרונות SaaS צעירים שצריכים לבחור כבר בשלב הפיתוח פלטפורמת Production עם ראייה לטווח ארוך. "מאחר והעתיד לא תמיד מתגשם בצורה שכיוונו אליה", אומרת לואיס אוסטרום, "בחירה ב-VM Cloud היא מעין תעודת ביטוח טכנולוגית, שמסירה מעל ההימור של סטארט-אפ את חוסר הוודאות של התשובה לשאלה, 'עם מי כדאי לנו לקשור את עתידנו?'. לא צריך להמר, אפשר להצטרף לקהילה המנצחת של עמיתי VM Cloud."
עבור מגזר ה- Enterprise המסר העסקי ישיר יותר - חשבון עלות-תועלת שמסתכם בשורה התחתונה של המאזן השנתי. "האתגר הקלאסי של מנמ"ר בארגון גדול הוא, איך לספק יותר שירותי IT בפחות כסף", אומרת לואיס אוסטרום. "כדי למזער עלויות עליו לנצל אופטימלית את היתרון לגודל של הארגון - אך זאת בתנאי שהבחירות שלו לא מכניסות את הארגון למבוא סתום. עליו להחזיר לידיו את היכולת לתאם את משימות המחלקה למשאבים שלה, שזו גם המוטיבציה שהובילה אותו בנתיב הווירטואליזציה בעשור הראשון של המאה ה-21. היום, בעידן הענן הוא רוצה להמשיך לשלוט בניוד המשימות - הפעם בין עננים ולא רק בין שרתים - בלי להסתבך בפרטים של חוסר תאימות. האידיאל שלו הוא איזון עומסים אוטומטי, שפועל כמנהל אופטימיזציה אוטונומי. זו יכולת שהוא יכול לפתח רק אחרי שהוא אימץ את גישת VM Cloud בכל היישומים שאמורים לעבור לענן או בין עננים. במיוחד אם הוא בונה יכולת כזאת על בסיס ארכיטקטורת ענן היברידי (Hybrid Cloud), הדורשת דינמיקה גמישה בין הפלטפורמה On Premises, שתמיד נמצאת לשירותו הפרטי לבין הענן הציבורי, שמציע ברגע נתון לקחת את המשימה ולבצע אותה במחיר יותר אטרקטיבי. עבור המנמ"ר החכם, תאימות VM Cloud היא הצעד הראשון בנתיב שיתגלה במהרה כבעל ה- ROI הטוב ביותר".
לפרטים נוספים וקביעת פגישת ייעוץ חינם לחץ כאן
מאת: לואיס אוסטרום, סגנית נשיא לתחום הענן בחברת VMware.